קטגוריות
אמנות ישראלית אמנים ישראלים ביקור בסטודיו פיסול

הילדות הכועסות של ורד אהרונוביץ

לפסלים של ורד אהרונוביץ אי אפשר להישאר אדישים. היא מפסלת ילדות קטנות ומתוקות שעטופות בהרבה זעם ויצר נקמנות. תנוחת הגוף, הבעת הפנים הזועפת, האגרופים הקפוצים, המבט הסובל – כל אלה מעניקים לפסליה תחושה של בדידות, הרס עצמי ונקמנות.

בשיחה עם ורד על מקור ההשראה שלה מתברר שדרך פסלי הילדות היא מתעסקת עם תכנים של עולם המבוגרים: הרגש בתקופת הילדות הוא רגש טהור ללא "מסננים" והכעס בא לידי ביטוי בצורה הכי טבעית וחופשית שיש. דרך הכעס שחוזר על עצמו בפסלים של הילדות אהרונוביץ למעשה מגשימה את ה"פנטזיה" לנקום בכל מי שאי פעם פגע בה.

לורד יש ידע גדול באנטומיה של הגוף וחוש טכני מעולה. ביחד עם הזעם הגדול והעצב יש בפסליה גם הומור: לפסל "שמור מרחק" של הילדה הג'ינג'ית עם האגרופים הקפוצים מחובר סנסור הקולט את כל מי שמתקרב ופולט עשן מהאף של הילדה כאקט של כעס. בהתבוננות בפסל "בוכה יהלומים" רואים לפתע שמהעיניים של הילדה שיושבת בתנוחה של תפילה/מדיטציה זולגות דמעות בצורה של חרוזי פלסטיק דמויי יהלומים.

אהרונוביץ מפסלת בחומרים שונים המתאימים לדמויות של פסליה והיא אוהבת לעבוד בברונזה, אלומניום, שעווה ופוליאסטר.

היא סיימה תואר ראשון בבצלאל ותואר שני באונ' חיפה והציגה לאחרונה במוזיאון חיפה בתערוכה קבוצתית שנקראת "חיפה, ירושלים, תל אביב".

ביריד צבע טרי שהתקיים במאי השנה אהרונוביץ נבחרה להציג עבודה מוזמנת "ציפורי אהבה" שבה הציגה ציפורים (אמיתיות) המתעופפות בכלוב מעל פסל של ילדה, כאשר הן שותות מים מפיה הפעור ואוכלות מהאוכל שמונח בכפות ידיה. הציפורים שורטות ופוגעות בילדה מצד אחד אך זקוקות לה מצד שני. העבודה מפגישה את הצופה עם אמביולנטיות שחוזרת ביצירותיה: כליאה מול חופש, נתינה ללא גבולות מול ניצול, סיפוק מול קורבנות, התמסרות מול ביטול עצמי.

מזמינה אתכם להתרשם מפסליה הייחודים של אהרונוביץ.