קטגוריות
אמנות ישראלית אמנים ישראלים צילום תערוכה בגלריה

צילומי הפורטרטים של מיכל חלבין

 

בדצמבר האחרון ראיתי את תערוכת היחיד של הצלמת מיכל חלבין הנקראת "Sailboats and Swans" (סירות מפרש וברבורים) בגלריית אנדראה מייזלין בצ'לסי, ניו יורק.
את מיכל חלבין פגשתי לראשונה בשישי האחרון בהרצאה מרתקת לרגל התערוכה הנוכחית שלה "במבט אחר" בגלריה 10 ב"בית מיכל" ברחובות. האישיות הנעימה והצנועה של חלבין הקסימה אותי. יש משהו אחר בלהכיר את האמנית ולהבין מה משך אותה לחפש את מושאי צילומיה במקומות שונים בעולם.

[dps path="/NZ Art/ספריית אמנים/מיכל חלבין/מיכל חלבין מכווצות/IMG_1446.JPG" direction="right"]

[dps path="/NZ Art/ספריית אמנים/מיכל חלבין/מיכל חלבין מכווצות/IMG_1200.JPG" direction="right"]

העבודות של חלבין מתאפיינות בניגודים חזותיים כמו זקן מול צעיר, חריג ומוזר מול שיגרתי ונורמלי, גדול מול קטן, מציאות מול דמיון, זוהר מול קודר, חדש מול ישן. גיבורי צילומיה הם דמויות מעולם הקרקס, אקרובטים, רקדנים, נערות גומי, מתאבקים ונוודים בעיירות קטנות אשר לכולם מתלווה התחושה של עולם מיסותרי ואפל, מעין חידה שמאתגרת את הצופה.
הצגת הדמויות על רקע הסביבה הביתית שלהם וניתוקם מהבמה ומאור הזרקורים יוצרת ניגוד מוזר בין הלבוש המפואר לצד הסביבה השיגרתית והעלובה למדי. המצולמים של חלבין פונים בריכוז רב למצלמה, הם מאופקים, מלנכולים וישירים, אף פעם לא מחייכים. מטרתה היא ליצור רגע אנושי בו יש להם מבט מסקרן בעיניים, רגע של התמסרות ורגיעה פנימית שבו המצולם מסיר את המסכה שכובלת אותו. חלבין נמשכת למזרח אירופה ובמיוחד לאוקריאנה שם היא מוצאת באנשים המקומיים את הניגודים אותם היא מחפשת בצילומיה. היא מתחברת עם המצולמים ואחרי שהם מתרגלים אליה ובוטחים בה היא מביימת אותם ומצלמת עם סטילס ולא צילום דיגטלי, בתאורה טבעית ללא פלאשים, מה שהופך את הסט לפחות רשמי.
הצילומים של חלבין מושפעים מדיאן ארבוס, הצלמת האמריקאית אשר התמקדה בצילום דמויות חריגות ומוזרות, אנשים משולי החברה.
חלבין סיימה תואר ראשון בצילום בויצ"ו חיפה והיא צלמת בינלאומית אשר הציגה תערוכות יחיד בארץ ובחו"ל. ב-2007 זכתה בפרס קונסטנטינר לצילום של מוזיאון ת"א ובקיץ 2008 הציגה במוזיאון תערוכת יחיד "Strangely familiar" ׁ(מוכר אך זר) שצולמה במשך כחמש שנים ברוסיה, אוקריאנה, ישראל ואנגליה. במרכזה הוצגו אותם אקרובטים, גמדים, נערות גומי ורקדנים. בסידרה זו ניתן לראות בגופם של הנערים והנערות הרזים את שרידי הילדות, ובעיסוקיהם הספורטיבים את החלומות שהם כמהים להגשים. גם כאשר היא מצלמת שתי חברות או אב ובתו אין רמז לקירבה, נגיעה או חיוך ונדמה שהם מגוייסים בכל מאודם לתפקיד אותו הם מייצגים.  בסידרה זו היא ביימה את ההתרחשות בבית, ברחוב, בחורשה ובחדרי מלון בניסיון לייצר מצב אינטימי ופרטי כאנטיתזה לניכור הקיים בהופעה על הבמה.

[dps path="/NZ Art/ספריית אמנים/מיכל חלבין/מיכל חלבין מכווצות/tumblr_m4qn3lI8JY1rvg53fo1_1280.jpg" direction="right"]

[dps path="/NZ Art/ספריית אמנים/מיכל חלבין/מיכל חלבין מכווצות/Angelina-with-her-Father-Israel-2005.jpg" direction="right"]

[dps path="/NZ Art/ספריית אמנים/מיכל חלבין/מיכל חלבין מכווצות/index_58.jpg" direction="right"]

[dps path="/NZ Art/ספריית אמנים/מיכל חלבין/מיכל חלבין מכווצות/index_82.jpg" direction="right"]

[dps path="/NZ Art/ספריית אמנים/מיכל חלבין/מיכל חלבין מכווצות/michalhelbin-470×470.jpg" direction="right"]

[dps path="/NZ Art/ספריית אמנים/מיכל חלבין/מיכל חלבין מכווצות/michal-chelbin.jpg" direction="right"]

בשנים 2006-2009 היא צילמה את הסידרה "The Black Eye" ( העין השחורה) שעסקה בפורטרטים של מתאבקים ואתלטים אחרי קרב. בצילומים אלה חלבין צילמה את הרגע בו המתאבקים מותשים, מזיעים ועייפים, מנסים להסדיר את נשימתם, מתמסרים למצלמה אחרי אימון קשה או היאבקות.

[dps path="/NZ Art/ספריית אמנים/מיכל חלבין/מיכל חלבין מכווצות/index_74.jpg" direction="right"]

[dps path="/NZ Art/ספריית אמנים/מיכל חלבין/מיכל חלבין מכווצות/index_312.jpg" direction="right"]

בסידרה "סירות מפרש וברבורים" המוצגת כרגע בגלרייה אנדראה מייזלין בניו יורק (עד ה19.1.13) צילמה חלבין במשך שש שנים שבעה בתי סוהר שונים באוקריאנה ורוסיה ביניהם
כלא נשים, גברים, ילדים, נערים, נערות, ונשים עם ילדים. הצילומים של אסירים ואסירות בגילאים שונים היו קשים ריגשית וחלבין העדיפה לצלמם ורק אח"כ לדעת מה הסיבה לכליאתם. בסוף הספר שהתפרסם לקראת התערוכה ניתן לקרוא מהם העבירות השונות של המצולמים החל מגניבה, אונס, רצח ואפילו קניבליזם. הכותרת "סירות מפרש וברבורים" מתייחסת לציורי הקיר בכלא והטפטים הצבעונים, הפסטורלים והמעט אירונים לעומת המציאות האפורה של האסירים.

[dps path="/NZ Art/ספריית אמנים/מיכל חלבין/מיכל חלבין מכווצות/i33gshr4_small.jpg" direction="right"]

[dps path="/NZ Art/ספריית אמנים/מיכל חלבין/מיכל חלבין מכווצות/3kv23253_small.jpg" direction="right"]

[dps path="/NZ Art/ספריית אמנים/מיכל חלבין/מיכל חלבין מכווצות/05c2a18i_small.jpg" direction="right"]

[dps path="/NZ Art/ספריית אמנים/מיכל חלבין/מיכל חלבין מכווצות/lena-and-katya-juvenile-prison-ukraine-2009.jpg" direction="right"]

[dps path="/NZ Art/ספריית אמנים/מיכל חלבין/מיכל חלבין מכווצות/trxv2vwl_small.jpg" direction="right"]

עבודותיה של מיכל חלבין נמצאות באוספים פרטים וציבוריים רבים ביניהם מוזיאון מטרופוליטן בניו יורק ( רכש את הצילום של "אליסיה"), המוזיאון היהודי בניו יורק, מוזיאון נורטון לאמנות בווסט פאלם ביץ', מוזיאון פול גטי בלוס אנג'לס ועוד.
הבחירה של חלבין בניגודים חזותיים ובמצולמים טיפוסי שוליים בעלי מראה אנדרוגני הם חלק מהשפה הצילומית שלה. אין ספק שהדמויות שלה בכל הגילאים הם סוג של חידה לא פתורה היוצרים לעיתים אצל הצופה תחושה של אי נוחות ומוזרות.
התערוכה בבית מיכל ברחובות תתקיים עד ה28.2.13.  מזמינה אתכם להתרשם מהצילומים של חלבין …..

 

 

קטגוריות
אמנות ישראלית אמנים ישראלים ביקור בסטודיו צילום

ביקור בסטודיו של עילית אזולאי

הסטודיו של עילית אזולאי בתל אביב נראה כמו חדר של אספנית או חוקרת. בחלל גדול ומרווח תלויים על הקיר פריטים שונים שאותם אזולאי אוספת, ממיינת ומקטלגת. על השולחנות מונחים קופסאות קרטון מלאות באינספור חפצים שונים כמו חלקי בניין, פריטי משכית, אבנים, מתכות שונות, חלקי פלסטיק ותצלומים עזובים בשחור לבן. הכל נראה מסודר ומאורגן לצורך מחקר שאזולאי עושה לפני שיוצרת את תצלומיה.

[dps path="/NZ Art/ספריית אמנים/עילית אזולאי/עילית אזולאי מכווצות/ilit.jpg" ][dps path="/NZ Art/ספריית אמנים/עילית אזולאי/עילית אזולאי מכווצות/ilit2.jpg" ][dps path="/NZ Art/ספריית אמנים/עילית אזולאי/עילית אזולאי מכווצות/בחזות הדברים.jpg" ][dps path="/NZ Art/ספריית אמנים/עילית אזולאי/עילית אזולאי מכווצות/גרם מדרגות.jpg" ]

העבודות של עילית בהחלט מקוריות ומסקרנות. כמו שחוקר ארכיאולוגי אוסף שרידים וממצאים מהעבר אזולאי מלקטת שרידים מהווה ומרכיבה מחדש סביבה מבויימת וחידתית.
תהליך העבודה שלה הוא ארוך ומורכב:
ראשית היא מחפשת בתים המיועדים להריסה. היא מבקרת בבתים אלו מספר פעמים לפני ואחרי ההריסה ואוספת שרידי בניין וחפצים שננטשו כמו אבנים, שברי פלסטיק, מתכות שונות, תצלומים ישנים ושברי חומרים אשר שכנו בתוך הקירות ולפעמים רק בזכוכית מגדלת אפשר לקבל מידע עליהם. לדברי אזולאי נושא הקירות של בתים ישנים בארץ תמיד ריתק אותה. הבנייה בשנים הראשונות לקום המדינה היתה זולה ומהירה ולעיתים הכניסו בתוך הקירות חומרים שונים מכל הבא ליד כדי למלאם. הצילומים שלה קשורים באדריכלות ישראלית של פעם, בהרס ושימור, חשיפה וכיסוי, עדות וזיכרון.

[dps path="/NZ Art/ספריית אמנים/עילית אזולאי/עילית אזולאי מכווצות/58Wallno3.jpg" ][dps path="/NZ Art/ספריית אמנים/עילית אזולאי/עילית אזולאי מכווצות/78detail.jpg" ][dps path="/NZ Art/ספריית אמנים/עילית אזולאי/עילית אזולאי מכווצות/98detail.jpg" ][dps path="/NZ Art/ספריית אמנים/עילית אזולאי/עילית אזולאי מכווצות/מסירה ראשונה.jpg" ]

לאחר האיסוף אזולאי מנקה את האובייקטים, צובעת אותם אם יש צורך, ממיינת, מקטלגת ומציבה את הממצאים במדפים או קופסאות בסטודיו. בשלב הבא היא מצלמת כל אובייקט בנפרד מספר פעמים, תמיד מנקודת מבט זהה ובאותו אור (צפוני) כדי לשמור על אחידות. היא מצלמת כל אובייקט מגובה העיניים ובכך יוצרת מעמד שווה לצפייה לכל הפריטים. אין עיקר וטפל, אין היררכיה או מרכז כובד בתוך התצלום. אם המצע לתמונה הוא קיר, היא מצלמת מאות צילומי תקריב של קירות ובעזרת כולם היא בונה קיר מחדש ועליו שותלת בעיבוד ממוחשב את החפצים שאספה וצילמה. הצילום הסופי הינו קולאז גדול מימדים, תחביר של דימויים המתאר חלל שמעולם לא היה קיים במציאות. למרות שאזולאי מוציאה את האובייקטים מהקשרם הפונקציונלי בתצלומיה, נראה שיש הרבה סדר ואסתיטיקה כאשר היא מרכיבה אותם מחדש על צג המחשב. כשמתבוננים בתצלומים קולטים לפתע שיש משהו לא הגיוני בצילומים: צרור המפתחות תלוי הפוך ומשחקי האור והצל אינם נכונים.
אזולאי בוגדת בצילומים שלה בכללים של הצילום הקלאסי בו יש רגע מכריע שצריך להנציח. נראה שעבורה הצילום הוא מעין כלי פיסולי שבעזרתו היא מפרקת את המציאות ומרכיבה אותה מחדש כמו פאזל.
עילית אזולאי סיימה לימודי תואר ראשון ושני בבצלאל וזכתה במס' פרסים כמו פרס שרת החינוך והתרבות ב-2011 ופרס קונסטנטינר לצילום מטעם מוזיאון ת"א. היא מיוצגת בארץ
ע"י גלרייה ברוורמן ובניו יורק ע"י גלרייה אנדריאה מייזלין. היא מלמדת צילום בשנקר ובתואר שני בבצלאל. לאחרונה היא זכתה במלגה חדשה המוענקת בפעם הראשונה מטעם מכון שפילמן לצילום וקרן פרדיריקה שיר ובקיץ הקרוב תציג אזולאי תערוכת יחיד במרכז לאמנות עכשווית בברלין (KW) , הנחשב לאחד החללים החשובים לאמנות באירופה.
אין ספק שעילית אזולאי היא צלמת מבטיחה שפורצת גבולות בתחומה.
מזמינה אותכם להתרשם מעבודותיה……

[dps path="/NZ Art/ספריית אמנים/עילית אזולאי/עילית אזולאי מכווצות/location view.jpeg" ][dps path="/NZ Art/ספריית אמנים/עילית אזולאי/עילית אזולאי מכווצות/THEKEYS.jpg" ][dps path="/NZ Art/ספריית אמנים/עילית אזולאי/עילית אזולאי מכווצות/The Keys-detail 4.jpg" ][dps path="/NZ Art/ספריית אמנים/עילית אזולאי/עילית אזולאי מכווצות/The Keys-detail 9.jpg" ][dps path="/NZ Art/ספריית אמנים/עילית אזולאי/עילית אזולאי מכווצות/TREE FOR TOO ONE .jpg" ][dps path="/NZ Art/ספריית אמנים/עילית אזולאי/עילית אזולאי מכווצות/TREE FOR TOO ONE TOO.jpg" ][dps path="/NZ Art/ספריית אמנים/עילית אזולאי/עילית אזולאי מכווצות/Tree For Too One-detail 1.jpg" ][dps path="/NZ Art/ספריית אמנים/עילית אזולאי/עילית אזולאי מכווצות/Tree For Too One-detail 3.jpg" ]

קטגוריות
אמנים ישראלים צילום תערוכה בגלריה

הכפר של עדי נס

השבוע הלכתי לראות את התערוכה החדשה של הצלם המוערך עדי נס "הכפר" בגלריה זומר.
האמת, זו הייתה חוויה אמיתית כי זכיתי להכיר את עדי בכבודו ובעצמו שהגיע לגלריה ונתן סקירה על
התערוכה ועל מקור ההשראה שלו לכל צילום. ( לא ידעתי מראש על בואו…).
את עדי נס לא צריך להציג. הוא צלם ישראלי עטור פרסים אשר זכה להכרה בינלאומית. הוא בן 46, בוגר המחלקה לצילום ב"בצלאל" אשר כבש מקום של כבוד והערכה בארץ ובעולם.
את ההכרה הבינלאומית הרישמית קיבל נס לפני חמש שנים כאשר
הצילום המציג קבוצה של חיילים בחדר אוכל צבאי (בהשראת הסעודה האחרונה של ליאונרדו דה וינצ'י) נמכר בסותב'יס  ניו יורק במחיר שיא לצילום ישראלי: 264 אלך דולר. הוא הציג שלוש תערוכות יחיד במוזיאון תל אביב והשתתף בתערוכות בגלריות ומוזיאונים מובילים בעולם.
סידרת העבודות החדשה "הכפר" מוצגת בימים אלו בשלוש גלריות במקביל:
גלריה זומר בשדרות רוטישלד בת"א, גלריה Jack Shainman בצלסי – ניו יורק
וגלריה Praz Delavallade  בפריס.
כחמש שנים לקח לנס להפיק 13 תצלומים המופיעים בסידרה זו של הכפר. זהו כפר המייצג
את ישראל והתהפוכות שעברה מאז היווסדה ועד ימינו. הכפר ממוקם בנוף הפסטורלי של עמק יזרעאל
בו מוצגים מצבים יומיומיים אך אם מתעמקים בכפר של נס מרגישים באווירה הטעונה ובדברים שקורים מתחת לפני השטח. התצלומים שלו מתכתבים עם אייקונים מתולדות האמנות והמיתולוגיה היוונית ויש בהם הרבה ניגודים: מתח בין העולם המואר של היום לעולם האפל של הלילה, בין עליות הגג למרתפים, בין העולם הישן המיוצג ע"י גברים מבוגרים בשיער שיבה לבין העולם החדש המיוצג ע"י בחורים צעירים יפי בלורית.
כמו בסדרות הקודמות "חיילים", "נערים"ו"סיפורי התנ"ך" גם בה"כפר" עדי מתעסק בסוגיות של זהות ישראלית, גבריות (דימויים הומואירוטים), מיתוסים, מילטנטיות ואנושיות.
סגנון הצילום שלו סופר מבויים והעבודה על הצילומים דומה יותר להפקת סרט:
הוא עורך תחקיר מעמיק, בונה תפאורה,תאורה, מלהק את השחקנים, מאפר ומעמיד אותם בפוזות עלילתיות ומדריך אותם לאורך כל הצילום.
כל התצלומים בתערוכה חזקים ומעוררי מחשבה אך החזק ביותר עבורי היה "הבשורה" (מוזיאון ישראל
רכש אותו) בו רואים את הרגע הנורא בו קצין וקצינת נפגעים מודיעים לאמא ה"קפואה" את הבשורה המרה.
מחירי העבודות בסידרת ה"כפר" נעים בין 20 ל 50 אלף דולר.
לכל חובבי האמנות , התערוכה נסגרת ב7.7.12 , אל תפספסו….תערוכה שווה ביותר!!